בדידות בגיל המבוגר: איך מזהים אותה ואיך עוזרים להורים להישאר מחוברים
בדידות אינה רק עניין רגשי, היא משפיעה גם על הבריאות. כך מזהים סימנים מוקדמים ובונים להורים רשת חברתית תומכת.
כשחושבים על הזדקנות בריאה, רוב האנשים מדמיינים תזונה נכונה, פעילות גופנית ובדיקות שגרתיות. אבל יש מרכיב שלישי, שקט יותר וחשוב לא פחות: הקשרים החברתיים. בדידות בגיל המבוגר היא תופעה נפוצה, ולעיתים קרובות היא נסתרת מעיני המשפחה. ההורה אומר בטלפון שהכול בסדר, אבל בפועל עוברים עליו ימים שלמים בלי שיחה אמיתית עם אדם אחר. ההבנה של התופעה היא הצעד הראשון בהתמודדות איתה.
בדידות ובידוד הם לא אותו דבר
חשוב להבחין בין שני מושגים. בידוד חברתי הוא מצב אובייקטיבי: מעט קשרים, מעט מפגשים, מעט יציאות מהבית. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של חוסר, של היעדר קרבה ומשמעות. אדם יכול לחיות לבד ולהרגיש מחובר ומלא, ואדם אחר יכול להיות מוקף במשפחה ועדיין להרגיש בודד מאוד.
בגיל המבוגר שני המצבים נוטים להופיע יחד בגלל שינויים טבעיים בחיים: פרישה מהעבודה שמנתקת ממעגל חברתי קבוע, אובדן בן או בת זוג, פטירה של חברים, ירידה בניידות, קשיי שמיעה שמקשים על שיחות, וילדים שעסוקים בחייהם או גרים רחוק. כל אחד מהגורמים האלה לבדו מאתגר, והצטברות שלהם יוצרת מעגל שקשה לצאת ממנו.
למה זה משפיע גם על הבריאות
מחקרים רבים בעולם הצביעו על קשר בין בדידות ממושכת לבין מגוון בעיות בריאות, ובהן ירידה במצב הרוח, הפרעות שינה, הרגלי תזונה פחות טובים וירידה בפעילות הגופנית. אדם שאין לו בשביל מי לבשל, מבשל פחות. מי שאין לו עם מי לצאת להליכה, יוצא פחות. כך הבדידות מחלחלת גם להרגלים היומיומיים.
בנוסף, אדם בודד נוטה פחות לשתף בתסמינים או בקשיים, ולכן בעיות רפואיות עלולות להתגלות מאוחר יותר. זו אחת הסיבות לכך שאנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים היום לבדידות כגורם סיכון של ממש, ולא רק כעניין רגשי.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
הורים רבים לא יגידו במפורש שהם בודדים, מתוך גאווה או מתוך רצון לא להכביד. לכן כדאי להקשיב למה שמתחת לפני השטח. הנה כמה סימנים שיכולים להעיד על בעיה:
- ירידה בעניין בתחביבים ובפעילויות שפעם אהבו
- שינויים בהרגלי האכילה או בשינה
- הזנחה של המראה החיצוני או של הבית
- שיחות טלפון ארוכות מהרגיל, או להפך, הימנעות משיחות
- תלונות גופניות חוזרות ללא הסבר ברור
- ויתור על אירועים משפחתיים בתירוצים שונים
אם מזהים כמה מהסימנים האלה, כדאי לפתוח שיחה עדינה, בלי שיפוטיות. לפעמים שאלה פשוטה כמו עם מי דיברת השבוע פותחת פתח לשיחה כנה.
הכוח של שגרה חברתית
הדרך היעילה ביותר להתמודד עם בדידות היא לבנות שגרה שיש בה מפגשים קבועים. לא מדובר באירועים חד פעמיים, אלא במסגרות שחוזרות כל שבוע ויוצרות תחושת שייכות. מרכזי יום לגיל השלישי, מועדונים שכונתיים, חוגים במתנ״ס, קבוצות הליכה, בתי כנסת וקהילות דתיות, ואפילו קבוצת קלפים קבועה בבית קפה, כולם יכולים לשמש עוגן חברתי.
התנדבות היא כלי חזק במיוחד. מבוגרים רבים מגלים שהעזרה לאחרים, בבית ספר, בספרייה, בעמותה או בבית חולים, מחזירה להם תחושת ערך ומשמעות שאבדה עם הפרישה. היא גם מפגישה אותם עם אנשים בגילים שונים ומרחיבה את המעגל החברתי.
מה המשפחה יכולה לעשות
הנוכחות של המשפחה היא בסיס חשוב, גם אם אינה יכולה להחליף מעגל חברתי רחב. שיחות טלפון בשעה קבועה, ביקורים שמתוכננים מראש וארוחות משפחתיות יוצרים עוגנים בשבוע. כדאי לשלב את ההורה בחיים של הנכדים, למשל באיסוף מהגן פעם בשבוע או בעזרה בשיעורי בית, כך שיהיה לו תפקיד ממשי ולא רק מעמד של אורח.
שיחות וידאו יכולות לגשר על מרחק גיאוגרפי, בתנאי שההורה מרגיש בנוח עם הטכנולוגיה. גם קבוצה משפחתית בווטסאפ שבה משתפים תמונות ועדכונים קטנים מהיום יכולה ליצור תחושה של השתתפות. ההקשבה חשובה מכל כלי: לשאול, להתעניין, לזכור מה ההורה סיפר בשבוע שעבר ולחזור לזה.
כשצריך עזרה מקצועית
לפעמים הבדידות מלווה בתסמינים של דיכאון או חרדה, ואז היא דורשת יותר מעידוד חברתי. אם ההורה מביע חוסר תקווה, מאבד עניין בכל פעילות או מתקשה לתפקד, חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לטיפול מתאים. גם העובדת הסוציאלית ברשות המקומית או בקופת החולים יכולה לסייע בחיבור לשירותים ולמסגרות באזור המגורים.
הקהילה והשכנים כחלק מהפתרון
לא כל העזרה צריכה להגיע מהמשפחה הקרובה. השכנים, הקהילה והשכונה יכולים להיות רשת ביטחון חשובה. שכן שקופץ לבדוק מה שלום, מוכר במכולת שמכיר את ההורה בשמו, חברה מבית הכנסת שמתקשרת לפני החג, כל אלה יוצרים תחושה של מקום ושייכות. כדאי לעודד את ההורה לשמור על הקשרים האלה, ולפעמים גם לעזור ביצירתם, למשל בהזמנה של שכנים לקפה או בהשתתפות באירועים של ועד הבית.
ברשויות מקומיות רבות קיימים גם שירותים ייעודיים למבוגרים שחיים לבד, כמו קהילה תומכת, מתנדבים שמבקרים בבית ומוקדים שמתקשרים באופן קבוע לברר שהכול בסדר. השירותים האלה אינם מחליפים את המשפחה, אבל הם מוסיפים עוד שכבה של קשר ושל ביטחון, ויכולים להיות משמעותיים במיוחד עבור מי שילדיו גרים רחוק או בחו״ל.
כדאי גם לחשוב על חיות מחמד. עבור מבוגרים רבים, כלב קטן או חתול הם חברה של ממש, סיבה לקום בבוקר ולצאת לטיול, ופתח לשיחות עם שכנים בגינה. כמובן שצריך לוודא שההורה מסוגל לטפל בבעל החיים לאורך זמן.
בדידות אינה גזירה של הגיל. עם תשומת לב, שגרה חברתית ונוכחות משפחתית, אפשר לעזור להורים להישאר מחוברים, פעילים ושמחים יותר. ההשקעה הזו מחזירה את עצמה פעמים רבות, לא רק בבריאות שלהם אלא גם באיכות הקשר עם כל המשפחה.
